עיר היא בהגדרתה מרחב פלורליסטי, אולם לא פעם יש כאלו שמבקשים ליצור מרחב מתבדל ולהדיר מהעיר תושבים של יישובים סמוכים. כך למשל, עיריות ניסו להגביל את הכניסה לפארקים עירוניים לתושבי העיר בלבד ולהדיר מהם תושבי יישובים סמוכים (חרדים או ערבים), או ביקשו לגבות דמי כניסה מתושבי חוץ. במקרה אחר, קאנטרי קלאב עירוני סירב למכור מנויים לתושבים ערבים מהיישוב הסמוך, אך אפשר הרשמה לתושבי יישוב יהודי סמוך.
רשות מקומית אמנם אחראית על מתן שירותים מסוימים לתושביה בלבד, אולם רשות המעוניינת לנקוט מדיניות המכבדת זכויות אדם צריכה להקפיד שהמרחב הציבורי והמתקנים שלה ייפתחו לכל המעוניין, ולהימנע משימוש בקריטריון של "תושב המקום" כדי לקבע הפרדה והדרה של תושבי חוץ. חשוב לזכור שלא פעם גבולות השיפוט המוניציפליים מהווים גם קו הפרדה בין אוכלוסיות על בסיס לאום, דת או מעמד כלכלי.
מה הציבור חושב?
01
האם העירייה שלך צריכה לממן מצעד גאווה על חשבון משלם המיסים?
בערים רבות פועלות היום מצלמות מעקב, המשדרות בשידור ישיר את המתרחש במרחב הציבורי למוקד שמפעילה העירייה. הסיבות להצבת המצלמות משתנות בין עיר לעיר: לעתים הן נועדו להגביר את תחושת הביטחון במרחב הציבורי; לעתים – לסייע לעירייה באכיפת עבירות חניה; במקרים אחרים מוצבות מצלמות בבתי ספר כדי למנוע אלימות.
ברור כי הצבת מצלמות במרחב הציבורי פוגעת בפרטיותם של התושבים. הדבר בעייתי במיוחד כאשר מדובר בקטינים. לפיכך יש לבחון אם המטרות להצבת המצלמות, כגון הגברת הביטחון או מניעת אלימות, מצדיקות את הפגיעה בפרטיות; אם הצבת המצלמות אכן מסייעת בהשגתן; ואיך אפשר לצמצם את הפגיעה בפרטיות ככל האפשר. לפני הצבת מצלמות ראוי לקיים דיון מעמיק, הכולל שיתוף והתייעצות עם הציבור.
ומה אתם חושבים?
